המלצות ומכתבים נבחרים

מכתבים נבחרים ל- יד הפלא

שלום, רן השמנמן. מדברת איתך ילדה ושמה נעמי מכיתה ג'1, בית-ספר ויתקין.  גם אני לא מקובלת בכיתה, כמוך, אבל בכל זאת יש לי חבר ואני חושבת שזוהר אביב מעבירה בספרים שלה משהו שלא מוצאים בספרים אחרים, ואני התרגשתי נורא לקרוא את הספרים שלך.

יש לי סיפור מעניין, אשמח עם תקשיב. אז ככה: יום אחד הלכתי לבי- הספר והיה לי שיעור ספרייה. הלכתי להחליף ספר ולא היה לי מה לקחת, אז המורה שלי הציעה לי לקרוא את 'יד הפלא', ואני לא אוהבת לקרוא ספרים, אבל לא היה לי נעים להגיד לה לא, אז קראתי אותו ופתאום פשוט התמכרתי ולא יכולתי להפסיק. אז קראתי וקראתי וקראתי, ועכשיו אני פתאום אוהבת לקרוא ספרים. וזה קרה בזכותך ובזכות הספר, אז תודה, להתראות, ואני אשמח עם תחזרי אלי עם תשובה או עם משהו להגיד לי. תודה ושוב ביייייייייי!!

***

לרן השמנמן,שלום!

אני מלנה שוסטרמן מאשקלון, ואני רוצה להגיד שאתה גיבור. מעליבים אותך ואתה מתעלם, וגם בגלל שאתה עוזר לאנשים אתה גיבור, לא בגלל היד שלך, אלא בגלל עצמך והרצון שלך לעזור לאחרים. וגם יש לי ילדה בחוג שלי שכל הזמן מעצבנת את כולם, ולאחר שקראתי את סדרת 'יד הפלא' הכרתי אותה יותר והתחברנו ונהיינו חברות מאוד טובות.

***

לרן השמנמן שלום,

שמי אמאי פרנקל, אני בת תשע וחצי מכפר סירקין.

אני רק רוצה להגיד שבזכות כל מעשיך הטובים בספרים, השתניתי מאוד. בכיתה יש לנו ילד עם הפרעות קשב, והרבה ילדים לא מתייחסים אליו. אחרי שקראתי את סדרת 'יד הפלא', הבנתי שגם אם הוא שונה, הוא עדיין בן-אדם והוא יכול להיות חבר טוב ולפרגן, בדיוק כמו כולם.

אמאי.

***

שמי סיוון מספין, אני בת שתים-עשרה ואני גרה בנתניה.

קראתי את כל הספרים בסדרת 'יד הפלא', וזה תמיד מעניין ומסקרן מאוד. בכל פעם שאני קוראת את הספרים, אני נשאבת לחוויה מעניינת ומלמדת העוסקת תמיד סביב הלקח החברתי החשוב ביותר: גם אם חברך שונה, תתייחס אליו בצורה שווה, ואולי אף יותר, וזוהי דוגמא לאחד הדברים שלמדתי ממך.

דבר אחרון, רציתי לומר לך שאתה גיבור. אתה גיבור לא בגלל יד הפלא שלך, אתה גיבור בגלל היכולת המיוחדת שיש לך. למרות שצוחקים עליך אתה מתאפק לא לכעוס על איך שצוחקים עליך, ועם זאת אתה גם עוזר לכולם.

אוהבת מאוד את ספריך,

                                                           סיוון מספין.

***

שלום לך, רן!

שמי אורטל  מספין ואני גרה בנתניה.

אני רושמת לך את המכתב הזה משום שאני רוצה להודות לך. אתה לימדת אותי לקבל את השונה, אף על פי שזה קשה. קראתי את כל הספרים שלך ואני רוצה להגיד לך שאתה ממש גיבור. איך שאתה מתגבר על כל מה שקורה סביבך, על כל אלה שצוחקים עליך. אתה פשוט מצליח להתמודד, אפילו שזה קשה, אתה לא מוותר וזה אחד מן הדברים שלמדתי ממך.

ולך, זוהר אביב, רציתי גם להודות משום שדרך ספרייך ישנם ילדים שמשנים את דפוס התנהגותם כלפי ילדים שהם לא כל כך מקובלים, וכך בעצם תופסים שתי ציפורים במכה אחת: גם עוזרים לילד שנקלע למצב מסוג זה, וגם מתנהגים כמו אנשים טובים.

אוהבת את ספריך,

אורטל.

***

שלום זוהר,

קראתי את ספרי 'יד הפלא', וכשקראתי את 'יד הפלא 8' ראיתי שמסופר על ילדה סוכרתית (חולה בסוכרת נעורים). וגם אני כזאת. הכול קרה כשהתחלתי לא להרגיש טוב. לא אכלתי, רק שתיתי, והמון, והרגשתי צורך ללכת לשירותים כמעט כל הזמן. הבנתי שכמו שאלונה סיפרה על המחלה, היא הרגישה יותר טוב עם עצמה והאחרים הרגישו טוב איתה, ולדעתי זה מה שאני הולכת לעשות.

עמית דנינו

***

שלום, שמי דניאל עובדיה ואני בן עשר. רציתי להגיד שקראתי את כל הספרים שלך עד 'יד הפלא 7'. בכל ספר נמתחתי מחדש. רציתי להחמיא לך שבכל ספריך לא השתמשת באלימות. פעם הייתי מרביץ הרבה, ומאז שהתחלתי לקרוא את ספריך אני משתפר. כל פעם שאני גומר ספר של 'יד הפלא', אני רץ לקחת עוד ספר מהספרייה. אני נהנה לקרוא את ספריך. תכתוב עוד בבקשה.

***

לרן השמנמן (ידה).

קראתי את ספריך ונהניתי מכל רגע. ב'יד הפלא 5' למדתי שאם יש ילד/ילדה לקויי ראייה או חירשים, זה לא אומר שהם מיוחדים. יש ילדה בכיתתי שהוריה חירשים. תמיד חשבתי שיש לילדה זאת ולאחיה בעיה ענקית, אבל אחרי שקראתי את ספריך הבנתי שגם אם הם חירשים, היא עדיין יכולה לדבר איתם בשפת הסימנים, ואביה עובד כמו כל אחד, ואמא שלה לומדת כמו מישהי רגילה. ותמיד חשבתי שעיוורים לא יכולים לראות סרט, לקרוא ספר, לשחק כדורגל,  ולחיות כמו ילד רגיל. אבל שמעתי שיש להם אוזניות מיוחדות, שמפרטות להם איך נראית הדמות, מהי אומרת והכול, ושיש כתב ברייל ויש כדורים מיוחדים עם פעמון, וכך הילד שומע את הפעמון וחי כמו ילד רגיל. וגם כתבתי שיר על 'יד הפלא'.

ממני, אופיר קריספין

***

לידה היקר.

קראתי את הספרים שלך. את הספר הרביעי הכי הרבה אהבתי, בגלל שגם לי יש בעיה קטנה. לי יש בעיית כתיבה וריכוז. לפעמים אני מרגישה כמו רן שאני קצת שונה. וגם אני הולכת לכל מיני פסיכולוגיות, מורות מתקנות, וגם אני לוקחת ריטלין. למרות שאני גדולה (בכיתה ג'), עדיין יש לי בעיות.

בזכות הספר הבנתי שלכל אחד יש את הבעיות שלו, את השוני שלו, ולפעמים השוני הזה בעצם עושה אותנו מיוחדים.

מבר, בת שמונה

***

זוהר שלום,

ראשית אני רוצה לציין את תרומתם של ספרי סדרת 'יד הפלא' להעלאת בעיות ודרכי התמודדות עם נושאים חברתיים.

עקב כך  שלבר קשה לקרוא הרבה, אני מקריאה לה את הספרים והם מהווים לנו בסיס לשיחה.

בר נמצאת בראשית דרכה להתמודד עם הקשיים שלה, והסיפור על דניאל עזר לחדד את הנקודה שהקושי הוא לא המהות של בר אלא משהו אחר (שולי / חיצוני), קשה לי למצוא את ההגדרה המדויקת.

הבנות מאוד מתרגשות מרעיון פרסום המכתבים שלהן.

בתודה מראש,

שירלי  (האמא)

***

לרן השמנמן

קראתי עליך ומאוד נהניתי. אני בלי קושי, אבל אחות שלי כן. עכשיו אני מבינה שלפעמים אולי צריך להעלים את הכעס ולהיות סבלני למי שיש קושי.

תודה על סיפור נהדר של 'יד הפלא'.

שלו, באר טוביה. בת שש וחצי

***

לרן השמנמן (ולזוהר אביב כמובן),

אני רות בן-ארי ואני גרה בכפר סבא. אני קצת חדשה ב'יד הפלא', אבל כל פעם שאני קוראת אחד מספריך, אני מרגישה שאני נכנסת לתוכם (כי לא בכל ספר זה קורה. זה כזה מיוחד, רק אצלך).

אני למדתי מסדרת 'יד הפלא 'המון… כשקראתי את 'יד הפלא 7', הרגשתי איך עוד רגע אני פורצת בבכי (במיוחד בפרק האחרון), אך גם הרגשתי איך עוד רגע אני עומדת להתפקע מצחוק.

זוהר, אני ממש אוהבת את הספרים שלך, כי לפעמים יש קטעים עצובים שאני פשוט רוצה לבכות, אבל את לא ממשיכה עם הקטע העצוב עד סוף הספר, את כותבת קטעים ממש יפים,שמחים ומצחיקים.

ובאמת מגיעה לך מחמאה גדולה שאת סופרת כזו נפלאה, אז… תודה רבה!!!

בהערכה ובאהבה גדולה,

רות

***

שלום לרן השמנמן ולסופרת אביב זוהר,

שמי אוריה זגמן, בן אחת-עשרה ממצפה דני, ורציתי להגיד שאני ממש נהנה מהסדרה שמלמדת לקח ממש חשוב, שהמראה לא חשוב וגם לא רק האופי, אלא התוכן שמכיל הגוף של אותו בן-אדם.

יש לנו גם ילד שאני רק אגיד שהוא קצת שמן, ואני התחלתי להתייחס אליו יותר טוב מאז שהתחלתי לקרוא את הסדרה 🙂

יופי של סדרה, תודה.

מכתבים נבחרים ל- כוח הלב

זוהר!

ברגע ששמעתי שיצא הספר 'כוח הלב 12', רצתי לקנות אותו! וגמרתי אותו ביום.

הספר מדהים ומרגש, לפי דעתי את סופרת פשוט נפלאה!

בקטע שאיתן ראה את אמו שותה אלכוהול, ממש היו לי דמעות בעיניים ובכיתי!

אחרי שקראתי את הספר הבנתי כמה חיי טובים. את פשוט מדהימה!

עטר פורמן, 11.5, מושב בית חנניה

***

זוהר שלום,

ממש הרגע סיימתי לקרוא את 'כוח הלב 12'. קראתי את כל הסדרה, ועל ההתחלה התאהבתי בספרים שלך, הם מרגשים, יפים, מותחים ואהובים! במיוחד אהבתי את הספר 'פרידה', 'כוח הלב 11'.

אני בת 12 וכמה חודשים ואני בכיתה ו'1. אהבתי את הספרים מכיוון שהם ממש מספרים על ילדים בגילי עם בעיות ואהבות ראשונות, שזה הדבר הכי מקסים בעולם!

אני מחכה ומצפה כבר לספר הבא! שבו את תרגשי את כולנו!

אוהבת המון, מעריצה ענקית, ומקווה לפגוש אותך,

נועם מורן.

***

לזוהר היקרה,

שמי הוא עומר יעקובי, ואני בן 10 מנתניה.

כבר כתבתי לך לפני שנתיים

אבל מאז גדלתי… והשתניתי…

רציתי שתדעי שאני מאוד אוהב לקרוא את ספרייך, וחלק מהשינויים שעברתי הם גם בזכות הספרים שלך.

לדוגמא: למדתי מסדרת 'כוח הלב' מהי אהבה אמיתית וכיצד ניתן לשמר אותה.

למדתי מסדרת 'יד הפלא' כיצד לכבד את השונה והאחר, ולא משנה אם צבע עורו שונה, אם הוא שמן או רזה, אם יש לו קשיים בלימודים, ואם הרבה ילדים צוחקים עליו.

וכמובן מ'כוח המוח' למדתי שצריך שיתוף פעולה, עזרה והבנה מלאה אחד של השני כדי להיות מאוחדים כקבוצה.

המלצתי הרבה לחבריי, ואפילו הילדה שאני באמת אוהב קוראת את הסדרה 'כוח הלב' בגלל המלצותיי!

 

***

שלום איתן,

שמי יובל מנחם, אני בת 10.5 ואני מתגוררת בנתניה. קראתי את כל סדרת הספרים שבה אתה מככב, וכל פעם אתה מדהים אותי מחדש!

אני מאוד אוהבת את הנחישות שבך ואת כוח האהבה שבך כלפי מיכלי. זה כל כך מקסים, רומנטי, ומרגש.

אתה כוכב!

ולכוכבת האמיתית – זוהר אביב,

אני חייבת לציין שבחיים שלי לא התעמקתי ככה בספר! ספר שבתוכו כבוד לזולת ללא אלימות, ערכים, קבלת השונה, והכול כמו מה שמתנהל כיום בין בני נוער במאה ה-21.

אני כל כך מעריצה אותך, ודרך אגב, אני יכולה להישבע לך שבחיים שלי לא הערצתי סופר או סופרת. תמיד הערצתי זמרים, רקדנים, או כל סלב אחר! אבל אף פעם לא סופר/ת, אז את הראשונה.

אוהבת, מעריצה, ומעריכה בלי סוף:

יובל מנחם

***

שלום זוהר,

רציתי לספר שכאשר ביקשו בכיתה להכין מצגת על דמות מופת שראויה להדליק משואה, אני בחרתי בך כדמות למופת.

יכול להיות שישנם ילדים שיחשבו: איזו אהבלה זאתי , מה היא עושה מצגת על סופרת, אבל אני יודעת שאת דמות מופת שיודעת לראות את הנעורים מזווית שונה ולא מזווית של מבוגרים. את מבינה את הילדים ואת בעיות גיל ההתבגרות שלהם. את מנחה אותנו לראות את תקופת ההתבגרות מזווית ראייה שונה, ועוזרת לכל נער בישראל. משהו שמאוד התחברתי אליו בספרייך הוא איך שאת גורמת לקוראים להרגיש חלק מהסיפור ונותנת להם תחושת השתתפות. בסוף הספר את שואלת מה עושים במצב כזה וכזה, כלומר נותנת לקוראים להשיב וליצור איתך קשר.

כתבתי במצגת כך: אני בחרתי בזוהר אביב להדליק משואה מכיוון שאני חושבת שהיא אישה מיוחדת שרואה את הילדים מזווית שונה, מבינה את הבעיות שלהם ועוזרת לפתור להם. היא כותבת באוצר מילים גבוה אבל בצורה שילדים מבינים. לכן בחרתי את זוהר אביב כדמות מופת שראויה להדליק משואה בערב יום העצמאות.

אני חושבת שאת ראויה להדליק משואה, ולא אכפת לי מה תחשבי עלי.

אני התחברתי נפשית אלייך ולצורת כתיבתך.

מכל הלב וכוח הלב ♥♥♥,

שחר דוד,

נתניה 🙂

מכתבים נבחרים ל- חבורת כוח המוח

איל קורן שלום,

אני ילד ושמי גלעד שץ.

הספרים שלכם כל כך מעניינים, והם מלמדים המון דברים. למשל בלשות, אהבה, פחד, ענייני משפחה, בקיצור אני ממש מחמיא לכם על הספרים שלכם. זה מלמד איך להתמודד בבת אחת עם הרבה קשיים.

אני מרגיש שאנחנו חברים. תודה ולהתראות.

***

שלום זוהר,

קראתי כמעט את כל הספרים שלך. בזכותך גם אני הקמתי חבורה. הספר שלך לימד אותי לא להשתמש בכוח אלא במוח, ולהתאפק.

בברכה,

דור פאר, קריית אונו

***

לאיל היקר

שמחתי מאוד לקרוא על ספריך ועל חייך. שכשקראתי למדתי המון, למשל:

למדתי שאסור להשתמש באלימות, למדתי איך לפתור תעלומות, ולמדתי טריקים בלשיים.

באהבה רבה, לאה גלוזמן.

***

שלום איל.

קוראים לי איתי, אני גר באלקנה ואני בן 9. אני אוהב מאוד את הספרים שלך. תמיד רציתי וחלמתי שתהיה לי חבורה כמו שלך!!!!!!

לפעמים אני אוהב את ניב, כמו בזמן שיש לו איזה רעיון טוב. אותך אני תמיד אוהב, גם שאתה עובד עליי!!!

***

קוראים לי קרן טגפאו, אני בת 12 ואני גרה בקריית גת.

מהספרים שלך למדתי שצריך להשתמש במוח ולא בכוח, ושאלימות היא לא פתרון. הספר האחרון שקראתי זה 'זאב במחשב', ולמדתי ממנו שבפייסבוק צריך להיזהר ולא לאשר מישהו זר, אפילו אם הוא נראה נחמד או אפילו אם הוא נראה ילד קטן, כי לעולם אי אפשר לדעת מי מסתתר מאחורי התמונה.

 בהערכה, קרן.

***

שני מכתבים משתי אמהות

היי זוהר,

אִיתַייתוּש סיפר לי בהתלהבות גדולה על הספר שלך 'חבורת כוח המוח ולחישת הנחש'. הוא נלחץ נורא כי היה צריך להגיש יומן קריאה בתוך פחות משבוע.

החלטנו שיקרא חצי שעה בצהריים, ובלילה שוב. בלילה הוא כבר סיים את יומן הקריאה! מעולם לא ראיתי אותו מסיים ספר במהירות כזו… וואו!!!

הגר אמיר בורקמן

***

זוהר היקרה,

התרגשתי עד דמעות. ישבתי מול הספר 'חוק החרם' וכל כך התרגשתי… אין לך מושג איזה מתנה את נתת לי ולילדים ולהורים כה רבים. את יכולה לתאר מה ילד מנוכר יחשוב כשהוא יקרא את זה? הוא יראה תמונת מראה מול העיניים, בזכותך!!!

אני קוראת את זה ולא מאמינה. סוף-סוף… סוף-סוף מישהו מעז, מישהו מוציא החוצה את האמת וצועק "המלך הוא עירום".

גאה בך ומודה לך כל כך על האומץ, על הישירות, על הכישרון.

ממני, אמא שלא תוותר לעולם על ילדיה.

מכתבים נבחרים ל- מסע מצמרר

לזוהר אביב שלום. אני אוסף כבר משנה שעברה (תש"ע) את סדרת 'מסע מצמרר'. אני קודם כול רוצה לספר לך שנתקלתי במקרה בספר שלך 'מסע מצמרר 1 – לכוכב אחר'. כשקראתי את הספר נהניתי כל כך, עד שהחלטתי לאסוף את כולם!

נהניתי מכל הסדרה, אבל שני הספרים האהובים עלי ביותר הם 'מסע מצמרר 3 – במשחק המחשב' ו'מסע מצמרר 6 – נשאבים לאייפון'. ב'מסע מצמרר 3' אהבתי את העלילה המרתקת, הדמות האהובה עלי היתה סנדי, צחקתי הרבה כשראיתי שהיא רוצה לחסל את אורי ומור.

ב'מסע מצמרר 6' אהבתי את הסוף שבו כפיר זורק את האייפון לפח האשפה כדי שרוני תהיה חברה שלו. זה מלמד ששום מכשיר טאץ' לא יכול להחליף חברות אמיתית.

            שלך,

דביר ,

בית הספר הרוא"ה, אשדוד

***

שלום זוהר אביב. קראתי כבר שני ספרים מהסדרה 'מסע מצמרר' שכתבת, ואני מתכננת לקרוא עוד אחד. אני כל כך אוהבת את ספרייך המרתקים של 'מסע מצמרר' וגם את כל ספרי 'יד הפלא'. מאוד אהבתי את 'נשאבים לאייפון' וגם את 'במשחק מחשב'. אני פשוט אוהבת ספרים מפחידים  וגם מרתקים וגם סתם ספרים, אבל ספר זה ('במשחק מחשב') היה ספר שמשך אותי ונשארתי ערה עד מאוחר מאוד כדי לסיים אותו. עכשיו אני אתחיל לקרוא את 'הערפד המאומץ'.

נועם, בת 9

                                                            ***

לזוהר אביב שלום. היום את בבית ספרי (בית החינוך המשותף דגניה א'), ובמקרה היום סיימתי את הספר שחתמת לי עליו ('מסע מצמרר 6'). אני אהבתי מאוד את הספר והוא שינה לי את החיים. למדתי שיש חיים גם מלבד המסך, ואני פשוט הנחתי את האייפון בצד ואמרתי לחברים שלי שנלך למגרש כדור-סל לשחק. אני אהבתי את הספר מאוד ואני גם אגיד לבן דוד שלי לקרוא אותו.

שלך,

יובל

אני רוצה להוסיף ולומר שממש נהניתי לקרוא את הספר וסיימתי אותו בחמש שעות, ספר מרתק ויפה. בחרתי אותו כי אני צריך להכין המלצה לשבוע הספר בכיתה. הספר גרם לי לחשוב על השעות הרבות שילדים יושבים על המחשב, ועל הסכנות שבו, וחשבתי שממש כדאי שהרבה ילדים יקראו אותו.

                                                ***

אני מורן מהוד השרון. אספר לך משהו אישי שלא סיפרתי לאף אחד. לא אהבתי לקרוא ספרים, ממש, אבל ממש לא, ויש לי בכיתה די הרבה ילדות שקוראות ספרים. לפני כמה שבועות היה לי משעמם אז החלטתי לקרוא את 'יד הפלא'. התחלתי לקרוא וזה ממש ריתק אותי. שמתי לב שהגיבור ממש דומה לי (חוץ מ'יד הפלא'). אני קראתי את כל הסדרה שלך והתחלתי להיות יותר חכמה בספרות.

אני מבקשת ממך! תמשיכי עם 'יד הפלא'. בזכותך אני קוראת ספרים. בבקשה ממך.

מורן.

                                                ***

שלום זוהר אביב. ראיתי באתר שלך את כל הספרים שלך ואני מאוד נהניתי. רציתי להגיד לך משהו. פעם אני שנאתי ספרים ואפילו לא נגעתי בספר אחד, עד שפתאום מצאתי בספריית בית-הספר שלי ספר מסדרת 'כוח המוח'. סיימתי אותו בשלושה ימים. אמא שלי לא האמינה שאני גומר ספר כל כך מהר. קראתי את כל 'כוח המוח' שהיו בספרייה, והשלמתי וקניתי את מה שלא היה בספרייה.

רציתי לבקש ממך שתוסיפי את 'כוח המוח' 24' כדי שאוכל ליהנות עוד מהספרים שלך. אם את לא רוצה אז אני אסתפק ב'יד הפלא' ו'מסע מצמרר', גם הם ספרים טובים.  אבל 'כוח המוח' זו הסדרה האהובה עלי. בבקשה תוציאי עוד הרבה ספרים של 'כוח המוח'.

בברכה,

אלמוג  בן 11 מפתח תקווה.

***

לזוהר אביב היקרה!

קוראים לי מאיה ואני גרה בכפר יונה. אני ילדה שיושבת כל היום מול טלוויזיה ומחשב. קראתי את 'מסע מצמרר 6 – נשאבים לאייפון' והבנתי מה נהיה ממני. אני מפונקת וקצת עצלנית וכל פעם שהוריי אומרים לי 'לא' על משהו קטן, אני מתחילה לבכות ודורשת עוד ועוד. אחרי שקראתי את הספר, החלטתי להפסיק כי לא הבנתי את חומרת המצב שאני נמצאת בו. עכשיו אני פחות רואה טלוויזיה ומשחקת במחשב, ויותר קוראת את הספרים שלך! שבאמת עוזרים לילדים במצוקה!

את הסופרת האהובה עלי ותמיד תישארי כזאת!

שלך,

מאיה

להורים למחנכים:

‏14 יוני, 2010

חבורת כח המוח 22 – מאת זוהר אביב

סיכום חוות דעת לצורך הענקת תו תוכן מטעם מכון אדלר

הספר עוסק בנושאים הבוערים ביותר המונחים כעת, בתקופה זו, בהלך הרוח המאפיין אותה, על שולחנם של הילדים והנוער ובהתאמה גם, על שולחנם של הוריהם.

נושאים כמו יציאה מובהקת נגד אלימות ובעד כבוד הדדי ,הפייסבוק והאינטרנט שכל מטרתם הייתה, להפוך את המדיה לנגישות גלובאלית ובכך תרמו לא מעט לחשיפתו של הנוער למידע מועיל, אך גם מסוכן, הם נושאים בולטים.

חשיפה לתכנים אלימים, פורנוגרפיה ופדופיליה כמוה כהליכה על חבל דק ובגילאים בהם יש צורך להתנסות ומתקיימת עוררות אלימה, האינטרנט יכול לשמש כקטליזאטור.

המושג פרטיות, שונה מאוד אצל מתבגרים מאשר מבוגרים. בעיניהם, הזכות להסתיר מידע שמורה להם, על אף מה שנכתב ומשודר לעולם.

ישנה אפשרות מעל לסבירה כי הספר ילמד משהו בעניין זה ויגרום לעוררות אחראית והבנה לא מעטה על תחושת ה"נראות" האשלייתית שיש במחשב.

למחשב יש גם נטייה "לזלול זמן", כפי שנכתב בספר, שזוהי נקודה שהנוער אינו נותן עליה את הדעת.

אני סבורה, עד כמעט בטוחה, שבמובן הזה, הספר לא יחולל מהפיכות, אבל הוא מצביע על נקודה, שבחיים כמו בחיים, יכולים להיות לה מופעים בגיל מאוחר יותר.

בנוסף, הספר מלמד זכות על ההורים המביעים את עמדתם בנושא המחשב ומציג אותם באור נכון, ככאלה המגלים מעורבות בחיי ילדיהם ונוטלים חלק רחב בהסברה.

יחד עם זאת, ישנה גם הבנה לא מעטה של בני הנוער בספר, כי ישנם חיים מחוץ למחשב, שיש בהם מבט עיניים ולב וההרפתקאות הטובות ביותר נמצאות דווקא, כאשר מגלים חברות שיש בה קשר עין והיא, בלתי אמצעית.

הדמויות הפועלות, צמאות לתרום לחברה בה הם חיים, מה שמלמד על תחושת השייכות שלהם, על האומץ לנסות ומושג ביחס לזולת, שבו אפשר להאמין, לסמוך ולשתף פעולה.

כל החברים תורמים זה לזה ולקבוצה בכלל ומגלים הזדמנויות למציאת פתרונות והזדמנויות ולמידה מניסיון החיים.

מתוארת כאן גישה לחיים, די מרעננת, היינו, שאיפה להיות עם אחרים ולהתגבר יחד על מצבי החיים, לתת ולקחת ולהרגיש שהחברה האנושית היא בית.

"כוח המוח" עוסק גם, בין השאר, בקבלת השונה ומטפל בתחושת ההתגוננות התמידית של אלה החשים אחרים.

ישנה בספר רמה גבוהה של סובלנות המלמדת על מידה של חברות- רעות שגם היא, מובילה אותנו למציאת משמעות ומקום בחברה.

עוד עוסק הספר ,באופן מובהק, בעידוד ברמה לא מבוטלת.

הוא מלמד משהו על תחושת האשם שחשים קורבנות ההטרדה המינית, על תחושת הזוהמה והזעם העצמי ועל הרגע בו צריך למצוא נקודת אור, שתנחה את המוטרד את הדרך החוצה משם.

בדרך כלל, נקודת אור זו, תתקיים באומץ שגילה- כשבחר לספר.

העידוד בנושא זה בספר, הוא המחולל העיקרי של ההערכה העצמית ומאפיין את אותה מנהיגות חיובית עליה מבוסס התוכן כולו. אותה מנהיגות המחליטה ומתחייבת.

האופן שבו הספר מורה על תחושת שייכות טובה בקבוצת השווים ומסמן דרך לאיזו קבוצה כדאי להשתייך, כזאת שתביא אותו להתנהגות מועילה והתנסויות במשימות חדשות, הגשמה של ערכים וקבלת אחריות, נעשה בצורה מובנית, מזמינה ונכונה.

 

ישנם עוד תתי נושאים שבהם הספר עוסק ואציין אותם:

–        גיבור הספר מנסה לחשוב מחשבות חיוביות, המלמד את הקוראים דבר או שניים בנוגע לאופטימיות וראייה חיובית.

–        חיסכון של דמי כיס- בחברה ההופכת להיות יותר ויותר מטריאליסטית והעניין בכסף הופך להיות מרכזי, הדיבור על חיסכון משמש מכשיר חינוכי לקביעת עדיפויות בנוגע אליו.

–        עמידה בחוקי בית הספר- אסור להביא סכינים, היינו, הילד מבין שישנם חוקים שבהם צריך לעמוד והם חלק נכבד מההשתייכות לחברה אנושית, לא אלימה ומאוזנת.

–        מפגש עם אנשים חדשים יכול להעמיד בכל פעם מחדש בסימן שאלה, את תחושת המקום של האדם.

כמובן שהדבר תלוי ברמה הגבוהה של השגשוג הנפשי וכיצד נראית התלות ההדדית בינו בין החברה, אך לא מן הנמנע ואף טבעי הוא, שאדם יחוש כי חלה עליו חובת ההוכחה במפגשים חדשים.

 עצם האמירה את זה, מאפשרת, מעניקה לגיטימציה להרגשה.

ישנו גם טיפול מה, בקשרים הנולדים בקבוצות קטנות, החוברות בגיל צעיר, כשבראשן מנהיג שכולם סרים למרותו ועם בגרותם, מגלים חשיבה עצמאית ומרד.

הדבר יכול להיות פרללי לילדים מתבגרים והוריהם, בדיוק במקום בו נדמה כי תחושת אשליית השליטה אובדת.

באופן כללי יש בספר חינוך לקריאת ספרים, ראייה חיובית וסובלנית לעבודת המורה ויחס נכון ומאוזן לאכילה נכונה.

קראה וכתבההדר בר–אל, מנחת קבוצות הורים, בוגרת מכון אדלר

צוות קריאה

הדר בר-אל – מנחת קבוצות הורים, בוגרת מכון אדלר

דויטש אילת – מנהלת פיתוח אקדמי , מכון אדלר,

גילי עצמון – תלמידת כיתה ו'

‏‏17 אוקטובר, 2010

יד הפלא 9 – מאת זוהר אביב

סיכום חוות דעת לצורך הענקת תו תוכן מטעם מכון אדלר

הספר מקיף נושאים שונים, שרובם ככולם, נוגעים בעיקרון התחושה החברתית ובשאלות המעסיקות אותנו באשר למקומנו בעולם, ברצון החוויה אמיתית של יחד, בהרגשת שייכות לשלם גדול יותר, שממנו אנו שואבים את הרגשת הביטחון, את התקווה והמוטיבציה להשתתף ולתרום, להתקדם ולהשתכלל.

אחד הנושאים הבולטים בספר עוסק בסובייקטיביות, בהתייחסות הסלקטיבית שלנו לדברים, בפרשנות האישית שלנו, בזיכרון הסלקטיבי את מה שנקלט, מבלי שנהיה מודעים עד כמה הוספנו למה שהתרחש משמעות משלנו ,כתוספת לפרשנות של מה שנקלט.

כך קורה, שגיבור הספר מבין, שלפעמים מתוך חשש אישי וסובייקטיבי, הוא רואה את הסביבה כמאיימת בעוד שלמעשה נדמה לסביבה, כי דווקא הוא זה, שאינו רוצה בקשר.

האחד מרגיש שמן, דחוי וחנון וכולם נדמים בעיניו כאלים יווניים ואילו האחר, שלכאורה בנוי לתלפיות, סובל אף הוא מהפרעות של קשב וריכוז.

ככל שהעלילה נרקמת, ההכרה בחשיבות ההבנה הסובייקטיבית, מפתחת כבוד הדדי ביחסי אנוש ויכולת לקבל את הזולת ולכבד אותו כפי שהוא.

לאף אחד אין אמת מוחלטת בספר ומי שמתנהג כאילו יש לו אמת כזו, מעמיד פנים לצורך שליטה וסטאטוס ובדרך כלל, יהיה זה מונע מן הפחד להיכשל.

בעדינות וברגישות עובר גיבור הסיפור, שחווה הקנטות על מראו הפיסי, מסע אל הכרת חולשותיו של הזולת, גם כאשר הוא מצטייר בעיניו כאדם מוצלח בכל קנה מידה.

קרל רוג'רס, במאמרו- "החופש ללמוד",טוען שלעיתים נדמה לנו, בני האדם, שאם נגלה חולשה, יתרחקו מעמנו הבריות, בעוד שכאשר אנחנו מאפשרים לחולשות מופע, הדבר מקרב, מחבר ומקשר אותנו אל הזולת הרבה יותר מאשר סיפורי הצלחה.

"יד הפלא" מאפשר לנו התבוננות פנימית במובן הזה ומחשבות על הקשבה בכלל, כאשר התפקיד של המקשיב הוא למעשה להביא את האדם המספר לגלות את עצמו ולסמוך על עצמו בכל הנוגע לפיתרון.

בנוסף, עוסק הספר ברעיון הבחירה-רעיון זה מגיע בדמותן של חיות.

ילד הרואה עצמו שמן כפיל, יכול לבחור בכל רגע נתון להביט גם על תכונותיה החיוביות של חיה זו, שהרי ניתן לייחס גם לפיל, סבלנות.

הוא הדין כשנוגע הדבר לדבורה היכולה להיות עוקצת ומאידך, חרוצה ומפיקת דבש, או לכל חיה אחרת.

ניתן, רצוי וראוי להביט על כל תכונה באופן מקיף ופותח ולא צר וסוגר.

 בידינו הבחירה להחליט איזו חיה נרצה להיות, כיצד נתנהג בהתאם ובוודאי כיצד יראו יומנו או חיינו כדמויות בתוכה.

הספר ריאלי, הוא אינו מספק אשליות בקשר לשליטה על החיים או על החברה, היכולה להקשות עיתים על הפרט.

הבחירה תמיד נעשית בהתחשב במגבלות ביולוגיות, פיסיולוגיות וחברתיות, כאשר הכרת המגבלות וקבלתן, היא למעשה קבלת המציאות וקבלת החיים.

גיבור הספר מציין "שהכל תלוי בו", היינו, שמדובר במה שהוא יכול לעשות ולא במה שאדם אחר יכול

ובאופן הזה מתחדד ההבדל, שבין תלות לעצמאות.

הספר עוסק בקבלת השונה ומטפל בתחושות ההתגוננות התמידית של אלה החשים אחרים ומלמד , שגם היחס לזולת הוא בחירה והוא הכוח הגדול ביותר של האדם.

אנשים יכולים להתעלות ולהחליט החלטות מפתיעות ולחולל מפנה, אבל הם גם יכולים להגביל עצמם בשל היצמדות להחלטות שכבר נעשו בעבר.

כך מלמדת אותנו העלילה, כי האדם הוא אורגניזם מחליט, הוא יכול לסמוך על הסביבה או לראות בה אויב, הוא יכול להיענות לאתגרים או לברוח מהם, הוא יכול להאמין בעצמו, או להחליט שאינו מספיק לעצמו.

החשוב הוא, שגם ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז, או כאלה המנודים חברתית, או כל קושי אחר שניתן להעלות על הדעת, אינם יכולים להפוך את עורם ולהיות כל שירצו, אך בתוך גבולות המציאות הם יכולים להחליט מה יעשו עם זה.

המסר העצום של הספר הוא, שכדאי שנביט על בני האדם, לא כפי שהם כעת, אלא כפי שהיו רוצים ויכולים להיות וכשהילד משתולל בפראות, או נכשל בלימודיו, או מגלה סימני מצוקה אחרים ויאוש מחלחל את תוככי ליבו, כנראה שמה שחסר לו, הוא עידוד.

ככל הנראה חסרה לו חווית הצלחה וחיזוק שיעוררו אצלו מוטיבציה חיובית ואומץ לחזק את הרגשת הערך העצמי והמקובלות.

תחושת " השקוף", היא התחושה הקשה ביותר לו, לאדם ואחד הצעדים הראשונים ב"נראות", היא להפגין הבנה לקושי, כיוון שזהו הדבר המחולל הערכה עצמית.

העידוד, כך לומדים מן הספר, הוא היסוד, שעליו נבנה האומץ הדרוש לנו, על מנת לקבל על עצמנו משימות, ללא הפחד המשתק מחשש מכישלון, מביקורת או מחוסר שלמות.

הילדים בספר לומדים, שעידוד הוא סגנון יחסי אנוש בו אנשים מחזקים זה את זה, משקפים זה לזה את החיובי ומאפשרים לזולת לפעול בשמחה, בתקווה, באמונה, בפתיחות ובשיתוף.

מתקיימת אופטימיות רבה על דפי העלילה, מה שמפנה את הנוער להביט על חצי הכוס המלאה. אופטימיות, כמו כל נושא חשוב אחר, ראוי שתילמד ותנכס  כבר בגיל צעיר.

ישנם תתי נושאים נוספים בהם הספר עוסק ואציינם:

      יחסים בין אחים– סוגיה זו עולה בתחילת הסיפור במלוא עוצמתה ובהמשכו נמוגה כלא הייתה.

כיוון שזוהי סוגיה מרתקת וסבוכה בפני עצמה ואינה מרכז הסיפור, כדאי היה אולי לתת לה                    איזה שהוא מענה לקראת הסוף, כיוון שבאופן הזה, התחושה שנותרים עמה ,היא תחושה של תך לא   סגור, אלא פרום מעט.

תחושה שהיחסים, שגם כשהם נושאים אופי קנטרני והדבר טבעי ומובן, סופם להיוותר כאלה.

הגבהת הספורטאים בכיתה למעמד של אלוהות בגילאים מסוימים ודחיקתם של אלה שמעיניהם אינם נתונים למחוזות הזיעה והמאמץ הפיסי.

מפגש עם אנשים חדשים, מעמיד בכל פעם מחדש בסימן שאלה את תחושת המקום של הפרט.

כמובן שהדבר תלוי בתחושת השגשוג הפנימי שלו והיכולת שלו לזיקה חברתית ולהערכה עצמית.

במלחמות יש רק מפסידים– היינו, תמיד כדאי לדבר במקום להחזיר מנה אחת אפיים, כיוון שהדבר מעורר רצון בהתפייסות ובדיאלוג.

צוות קריאה

הדר בר-אל – מנחת קבוצות הורים, בוגרת מכון אדלר

דויטש אילת – מנהלת פיתוח אקדמי , מכון אדלר,

גילי עצמון – תלמידת כיתה ז'

‏8 יולי, 2012

 כח הלב 13 – מאת זוהר אביב

סיכום חוות דעת לצורך הענקת תו תוכן מטעם מכון אדלר

הספר מקיף נושאים שונים, שרובם ככולם, נוגעים בעיקרון התחושה החברתית וממה שהיא יולדת מתוכה. הספקות ביחס לשייכות, הם  הכוח המפריע לתפקוד תקין ויותר ומעניין לראות, כיצד הספר תופר את המקום הזה לכדי אמירה משמעותית הנוגעת בהתמודדות עם הספקות הללו.

השחרור מהספקות משחרר אנרגיה לתפקודים אחרים והפסיכולוגיה של אדלר מנסה לעזור לאדם להתגבר עליהם באמצעות פיתוח תפישה סובייקטיבית, הטוענת כי " אני שייך, מעצם היותי אדם"

הצורך בהרגשת שייכות הוא גישה לחיים, שאיפה להיות עם אחרים ולהתגבר על מצבי חיים, לתת ולקחת ולהרגיש כי החברה האנושית היא בית.

תחושה חברתית היא תנאי לתפקוד נורמאלי וניתן לראות בספר, כיצד אנשים יכולים להשפיע זה על זה, לחבל, או לעודד את קיומה.

ניתן לראות מצוין, כיצד הערכים של הקבוצה והקהילה לוקחים חלק בעיצוב אישיותו של הפרט.

הספר מתחיל בנימה אופטימית בכל מה שנוגע לגירושים, אין זה אומר שלא ניתן לראות דרך הכתוב גם את ליבם השבור של " הילדים הגרושים", כך אני קוראת להם, את משאלת ליבם התמידית, כנראה, לחזרתם של הוריהם ולכינון בית אחד ויחיד, כפי שהיה בעברם, אך עדיין, הספר מזמן גישה אופטימית וזו הרוח המרחפת מעליו לכל אורכו.

הכתוב מאפשר בנוסף, התבוננות על החברה הישראלית, על גוני פניה הרבים והמעניינים.

על היכולת שלנו כחברה ללקות לא פעם בגזענות וכיצד הדבר משתקף במבנה של הפרט החי בתוכה ובאותה נשימה, היכולת הנדירה שלנו לנתינה ולהבנה עמוקה של משמעותה.

הדבר בא לידי ביטוי באופן שבו ילדה אתיופית אחת תהא, מחד, הכי חכמה ויפה ומאידך, מושא להצקות לא מעטות והמסר הברור והחד משמעי שעובר אל הקורא, על כבוד לשונות והדבר בא גם לידי ביטוי

בלב ליבו של הספר- לתת זה לקבל.

מתקיימת מחשבה עמוקה לגבי העניין הזה, הנקרא" הטבע האנושי" והאם הבחירה שלנו בו, מאפשרת לנו לחמוק מנטילת אחריות על עצמנו ומעשינו.

כפי שניכר בכתוב, הטבע האנושי הוא גמיש ובר שינוי ויש לנו יכולת להיות זולתניים ובו בזמן תחרותיים ורכושניים, אך היפה בסיפור זה הוא, לגלות, כי דווקא הדבר מפניו בני האדם חוששים והוא, הפגנת חולשתם, דווקא הוא, זה שיקרב את הבריות אלינו.

דווקא ברגעים בהם ניוותר ללא המסכות שלנו, אלה יהיו רגעים מזוככים של תחושה חברתית המכה שוק על ירך את המשפט " אדם לאדם זאב".

משמעותה של הנתינה נרקמת לאורך כל העלילה ובבסיסה עומד הערך של אהבת לרעך כמוך, המלמד אותנו לתת כפי שהיינו רוצים לקבל, ומעודד לנסות לחפש את המקום המאוזן המתאים לנו ומכבד משמעות זו.

הספר עוסק גם בנושאים אחרים הקשורים, נגזרים ונובעים מתוך התחושה החברתית.

כך מדובר על חוקים, אשר נועדו להגן על בני האדם ומתקיימים לטובתם האישית, למען ההיגיון החברתי והיכולת לחיות בתוך הקהילה האנושית בבריאות טובה.

כך מדובר על עשייה משותפת עם בני המשפחה, המגבירה את תחושת השייכות וממתנת מחשבות ומעשים פחות מקרבים.

כך מדובר על הכרה בצרכי ההורה כחלק מהבנת הילד את האחר, את התנועה שלנו מעצמו כלפי העולם

וכך גם מדובר על רגשות אשמה, אשר אינם מאפשרים לנו לפעול באופן בהיר ונכון, לא עבור עצמנו ולא עבור זולתנו, אלא מכוונים את הזרקור אל כאבנו הפרטי והעונש שכבר קיבלנו ולא מאפשר עשייה ולמידה. רגשות אשם הם עניין שלא פותרים ואין להם קשר לאשמה אמיתית, שעליה מתבוננים באופן אובייקטיבי. אם אנחנו אשמים- נתקן, אם מדובר ברגשי אשמה- הרי שנחזור על המעשה.

בספר ישנן שתי נקודות נוספות  להתייחסות:

האחת נוגעת לעידוד והשנייה מצויה בהתפתחות הטכנולוגית אליה נולדו ילדינו ושאותה הכרנו אנו, בהמשך חיינו.

העידוד בספר, מאפשר התבוננות על הפן הכי חזק שלו, האומר, כי על מנת לעודד אדם באמת, צריך להיטיב להכירו. אין זה אומר שההיכרות צריכה להיות ארוכת שנים, רק שההקשבה לו צריכה להיות מכווננת, אמיתית, בודקת ושואלת.

הנושא השני עוסק, בפלאי הטכנולוגיה וגם בחסרונותיה.שכחנו לדבר. שכחנו להביט בעיניים. עינינו ואוזנינו כרויות אל המסך המרצד.אנחנו, כאנשים מבוגרים, אשר זוכרים את תקופת השכונה והשכנים ומשהו על מכתב עם בול,

יכולים אולי, אלה שאינם שאובים, לקחת את ההתקדמות הזו למקומות שפויים, אך לילדים שנולדו ומייד טעמו, זאת המציאות.

להתייחס לזה בספר ילדים, זאת תבונה, אבל בעיקר תבונת הלב, המגיעה עם הגיל ולא דקה אחת לפניו, משהו שהילדים עדיין לא צברו.

להזכיר להם שבני אדם, הם לא רק מה שהם כותבים על גבי המסך, הם מבט ועין ומגע וריס וציפורן.

צוות קריאה

הדר בר-אל – מנחת קבוצות הורים ומורה במדרשה של מכון אדלר

דויטש אילת – משנה למנכ"ל ומנהלת פיתוח אקדמי , מכון אדלר,

גילי עצמון – תלמידת כיתה ח'

 משוב מאת קרן מייקל, עובדת סוציאלית ומרצה. בעניין כוח הלב 11 פרידה.

הספר מקסים, מרגש, ומאוד אינטליגנטי.

הוא מעיד על תפיסה המכבדת והמעריכה את הילדים: מן ההיבט הקוגניטיבי והרגשי כאחד.

נושא הגירושין מטופל בצורה מעולה, ומעוררת הזדהות ברבדים שונים ומזוויות מגוונות.

ניכר כי המחברת נתנה  הזדמנויות שונות להתחבר לתופעה, ולבחון אותה לעומק.

אהבתי מאוד צמתים שונים בסיפור, שהיו מרגשים במיוחד

(רגע ההודעה שהיה "כאילו" יומיומי, אך חזק ביותר,

ההשלכה הראשונית של הילד במרכז בעולם והחשיבה של "האם זה בגללו?",

בית החולים, פגישת הייעוץ, השיחה עם אחות בית הספר, ועוד).

אני חושבת שהספר מעניק לילדים כלי התמודדות חזקים ומשמעותיים מאין כמותם

הן ישירות למצב ("עשרת הדברות"), והן למצבי חיים אחרים ("חיית האושר וחיית האומללות").

כמו כן, נכון היה לשזור את המוטיב החוזר והבלתי נמנע של "החלום" – להתאחדות מחודשת/לביטול המצב/לשינוי.

להערכתי, הספר הוא שילוב נדיר ומדויק של קלילות ועומק –

הכוונה שהוא מאפשר לקורא הצעיר לקרוא את ההתרחשויות בשקיקה ובצורה זורמת ומרתקת – מעין קלילה,

ו/או (כל אחד לפי בחירתו, ובהתאם להתפתחותו הרגשית) לנתח ולהעמיק בבחינת רגעם וסיטואציות קטנות

(לדוגמא, הדמות של ישי, הבחירה בשמות החתולים, הקשר של הילד ושל המשפחה עם הסב המנוח  ושוב עוד ועוד…).

בנוסף, אני מאמינה כי הספר כתוב בצורה מתאימה ומעניינת –

גם לילדים שהחוויה קרובה לחייהם וגם לכאלה שלא.

הוא מאפשר להכיר את המצב הקשה של התמודדות עם גירושין במשפחה,

ובמקביל מאפשר קריאה והכרות עם מצבים אחרים

(נושאים רומנטיים, נושא הסיגריות, נושאי שליטה וכניעה, וכו).